Words at the grave: Twenty years

These are the words, translated from Hebrew to English, that I shared with friends and family gathered today at the grave of my daughter Malki, and beside the grave of her dear friend Michal Raziel. The girls are buried side by side, having been murdered side by side in the terror attack on Jerusalem's Sbarro pizzeria on August 9, 2001. In the Jewish calendar, today - the 20th day of the month of Av - is the twentieth anniversary of that date.

(The Hebrew text is below the English.)

* * *  

Who would have believed that one can carry around a broken heart for twenty years? 

The intensity of the pain and longing hasn't faded one iota with time. The memories of life with Malki in our midst are such happy ones that they only sadden. I usually banish them - just to shield myself. 

What celebration Malki brought us by her mere presence - truly, celebration. With her wide smile, her perpetual giving, her generosity, her heavenly flute-playing, her innumerable artistic creations, her passion for life.

If the years of grief have taught me anything it is that for this loss there is no comfort. The words that often reverberate in my mind are: Malki, were you there or did I only dream? (Perhaps, by Israeli poet, Rachel)

It is impossible for Arnold and me to mark the 20th anniversary of the murders of Malki, her friend of Michal and of the other thirteen victims of the Sbarro massacre without mentioning the ongoing travesty of justice. 

We are determined to continue pursuing justice, G-d willing, as long as the murderer, Ahlam Tamimi, enjoys freedom and as long as we have strength for the struggle. 

May we witness the realization of that goal soon and in our time.

* * * 

מי היה מאמין שאפשר לסחוב לב שבור עשרים שנה? 

עצמת הכאב והגעגועים לא עומעמה במאומה עם הזמן. 

הזכרונות של החיים בעוד מלכי הייתה אתנו הם כל כך שמחים שהם אינם משמחים. אני מבריחה אותם לרוב - בכדי להתגונן מהכאב. איזו חגיגה הביאה לנו מלכי בעצם נוכחותה - כן, ממש חגיגה. עם החיוך הרחב, הנתינה, הנדיבות, הנגינה השמימית בחליל, אינספור יצירות האומנות, ההתלהבות מהחיים. אם שנות האבל לימדו אותי משהו, הרי זה שאין נחמה לאבדן הזה. המלים שמהדהדות בי תכופות הן "מלכי, ההיית או חלמתי חלום"?

אי אפשר לי ולארנולד לציין 20 שנה להירצחם של מלכי ומיכל ו-13 קרבנות סבארו הנוספים בלי להזכיר את אי הצדק המתמשך. אנחנו נחושים להמשיך לרדוף את הצדק אי"ה כל עוד הרוצחת תמימי נהנית מהחופש וכל עוד יש בנו את הכוחות למאבק. 

יהי רצון שנזכה לראות את התממשות הצדק במהירה בימינו.